גלדן בירנבוים השקעות בע"מ נ' עמאש ואח'

פסק דין

תאונת שרשרת שהתרחשה בנתיבי איילון צפון (בין המחלפים לה-גארדיה והשלום) ועירבה ארבעה רכבים: משאית (נהוגה בידי נתבע 1), סוזוקי (נהוג בידי נתבעת 4), רנו (נהוג בידי נתבע 6) וסיאט השייך לתובעת.

נסיבות התאונה כפי שתוארו בכתב התביעה הן כדלקמן: המשאית שנסעה בנתיב ימני פגעה בסוזוקי והדפה אותו; הסוזוקי הסתחרר כלפי שמאל ופגע ברנו שנסע בנתיב אמצעי; הרנו בתורו, הסתחרר שמאלה ופגע בסיאט שנסע בנתיב השמאלי. לטענת התובעת כל הנתבעים הנם מעוולים במשותף החייבים לפצותה יחד ולחוד. הנתבעים מטילים את האחריות לתאונה זה על זה, כאשר חילוקי הדעות המרכזיים הם בין נהג המשאית שלטענתו כלל לא פגע בסוזוקי לפני התאונה אלא רק לאחריה לבין נהגת הסוזוקי שטענה כי נהדפה בידי המשאית. אציין שאין חולק כי המשאית נפגעה בצידה השמאלי קדמי ואילו הסוזוקי נפגע (בעיקר) בחלק הימני אחורי.

שמעתי את עדויות ארבעת הנהגים, כמו כן בחנתי את הראיות הרבות שצורפו (אם כי כפי שהובהר לצדדים הנספחים שצורפו לכתב הגנתן של נתבעות 4-5 לא נסרקו במערכת הנט-משפט), ושוכנעתי כי האשם לתאונה נופל במלואו על נתבע מס' 1 – נהג המשאית.

לטענת נהג המשאית הסוזוקי הגיח מנתיב ההשתלבות שמימינו, עקף אותו במהירות מימין מבלי שפגע בו, איבד שליטה והחל מסתחרר ואז פגע בגדר ההפרדה, ניתח ממנה חזרה ימינה, ובדרכו חזרה פגע ברנו ולאחר מכן במשאית משמאל. גרסה זו אינה סבירה בעיני והיא נסתרה מניה וביה בידי כל הנהגים האחרים שהעידו כי הסוזוקי הגיעה מימין ולא ניתח חזרה מגדר ההפרדה. מוקד הנזק ברנו שהוא מוקד ימני תומך בגרסת הנהגים. זאת ועוד, גרסת נהג המשאית גם אינה סבירה גם בפני עצמה, שכן אם הסוזוקי לא נפגע על ידי המשאית אלא רק "חתך" אותה, היה עליו להמשיך בנסיעה ולא להסתחרר, וההסתחררות מעידה על פגיעה חזקה (המתאימה ליחסי הגודל שבין הרכבים). גם האפשרות שהסוזוקי חזר ימינה על פני מספר מסלולים עד שפגע במשאית אינה סבירה, וממילא לא יתכן שהסוזוקי הספיק לעשות מסלול זה ועדיין לפגוע בקידמת המשאית שלטענת נהגה היתה במהירות של למעלה מ-60 קמ"ש (גם אם אקבל את טענתו שנטענה בהמשך כי בלם). בנוסף אציין כי אני נותן אמון בעדותה של נהגת הסוזוקי שהעידה כי הגיעה לנתיבי איילון זמן רב קודם לכן מכביש מס' 1 ולא מנתיב ההשתלבות הימני – כגרסת נהג המשאית. בעוד שעדויות שלושת נהגי הרכבים הפרטיים היו אמינות וברורות ותאמו זו את זו, עדותו של נהג המשאית לא נשמעה אמינה ונפלו בה סתירות שונות הן בפני עצמה והן ביחס לעדויות הנהגים האחרים.

מכלול הנסיבות בתיק מצביע אפוא כמעט בוודאות - ובוודאי מעבר למאזן ההסתברות הנדרש – שהמשאית היא שפגעה בסוזוקי והחלה בשורת האירועים שהובילה לפגיעה ברכב התובעת. אמת, איש מן הנהגים האחרים לא ראה במו עיניו את המשאית הפוגעת בסוזוקי אולם מדובר בעובדה סבירה בהתחשב בכך שמדובר בנהגים הנוסעים בכביש מהיר וחלקם כלל לא היו מעורבים בפגיעה הראשונית.

יודגש כי לא מצאתי כל ראיה שתעיד על פגם בהתנהלותו של מי מן הנהגים האחרים – נהגת הסוזוקי, נהג הרנו ונהג רכב התובעת – וכל הראיות מעידות כי רכביהם איבדו שליטה שלא באשמתם ומבלי שיכלו למנוע זאת.

נוכח כל אלו אני קובע שהמשאית פגעה בסוזוקי והדפה אותו כלפי שמאל, נהגת הסוזוקי איבדה שליטה שלא באשמתה, פגעה ברנו, זה בתורו איבד שליטה שלא באשמתו, ופגע ברכב התובעת.

אני מקבל את התביעה כנגד נתבעים 1-3 ודוחה אותה כנגד הנתבעים האחרים. נתבעים 1-3 ישלמו לתובעת סך של 6,148 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 24/2/2008 ועד ליום התשלום בפועל ובתוספת האגרה ששולמה, הוצאות בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪, ומע"מ כדין (שכר העד מטעם התובעת, שהוא מנהלה ובעליה, חושב במסגרת ההוצאות). נתבעים 1-3 ישלמו לנתבעות 5, ו- 7 שכ"ט עו"ד בשיעור 1,000 ₪ ומע"מ כדין, וכן ישלמו לנתבעים 4 ו- 6 הוצאות בסך 500 ₪ (לכל אחד מהם).

ניתן היום, י"ב סיון תש"ע, 25 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: